גרנד פרי סינגפור
| ענף | פורמולה 1 |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1966 |
| ארגון מפעיל |
הפדרציה הבין-לאומית לרכב  |
| עיר מארחת |
Marina Bay Street Circuit |
| הכי הרבה זכיות |
אליפות הנהגים:  פרארי (4) |
|
www | |
| קואורדינטות | 1°17′29″N 103°51′51″E / 1.2914°N 103.86415°E |
 | |
 | |
  | |
גרנד פרי סינגפור הוא מרוץ גרנד פרי, המתקיים אחת לשנה כחלק מסבב מרוצי אליפות הפורמולה 1. המרוץ מתקיים במסלול רחוב באזור מתחם מרינה ביי ובשנת 2008 היה המרוץ הראשון באליפות שהתקיים בלילה[1]. בין השנים 1966–1973 התקיים המרוץ כחלק מאליפות הפורמולה ליברה. בשנת 2008 הצטרף כחלק מאליפות הפורמולה 1. פרננדו אלונסו, נהגה של קבוצת רנו, היה המנצח הראשון במרוץ.
הגרנד פרי של סינגפור תואר לעיתים קרובות על ידי נהגים כ"מרוץ הקשה ביותר בלוח השנה של פורמולה 1". סיבולת הנהגים עומדת באתגרים קשים עקב גורמים כמו חום גבוה, לחות גבוהה, כמות גבוהה של זיעה ואיבוד נוזלי גוף, מספר גבוה של פינות (סה"כ 19) ומרווח קטן לטעויות (בשל חוסר בשוליים לטובת אזורי בריחה במירוץ המתבצע ברחובות העיר).[2][3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פורמולה ליברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרוץ התקיים לראשונה בשנת 1961 בשם "Orient Year Grand Prix". שנה לאחר מכן שונה שם המרוץ לגרנד פרי מלזיה. לאחר קבלת העצמאות של סינגפור בשנת 1965 שונה שם המרוץ לגרנד פרי סינגפור. המרוץ חדל להתקיים אחרי שנת 1973 בשל מספר סיבות: עלייה בעומס התחבורה, הסכנות הבטיחותיות ואי הנוחות שנגרמה בשל חסימת הכבישים לטובת המרוצים[4]
פורמולה 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 2007 נחתם חוזה לקיום מרוץ בסינגפור במשך 5 שנים, החל מעונת 2008[1]. חברת התקשורת הסינגפורית סינגטל (Singtel) נתנה את החסות המרכזית לאירוע[5]. ממשלת סינגפור מימנה 60% מעלות האירוע בסך 90 מיליון דולר מתוך 150 מיליון דולר, העלות הכוללת. החום והלחות הגבוהים בסינגפור, הנגרמים עקב האקלים הטרופי והרצון להתאים לשעות השידור המקובלות למרוצים באירופה הביאו להחלטה לקיים את המרוץ כמרוץ לילה. למרות זאת, הטמפרטורה בסביבת תא הנהג יכולה להגיע עד ל-60 מעלות צלזיוס. המסלול הואר לכל אורכו על ידי 1,600 פנסים[6].
מרוץ הבכורה התקיים בספטמבר 2008, כמרוץ ה-15 מתוך 18 בעונה. פליפה מאסה מקבוצת פרארי זינק מהפול פוזישן, קימי רייקונן, חברו של מאסה לקבוצה, קבע את זמן ההקפה המהירה. פרננדו אלונסו, שזינק מהמקום ה-15, ניצח את המרוץ. ניקו רוזברג ולואיס המילטון השלימו את הפודיום. לקראת המרוץ בשנת 2009 נעשו מספר שינויים בשלוש הפניות הראשונות במסלול על מנת לאפשר יותר עקיפות. שינוי נוסף נעשה בפנייה מספר 10 בה היו מספר תאונות במהלך המרוץ הראשון[7]. אלונסו שב וניצח את המרוץ בשנת 2010, הפעם כנהג בקבוצת פרארי. במהלך המרוץ בעונת 2015 התפרץ צופה למסלול, לאחר שטיפס על הגדר. סבסטיאן פטל ודניאל ריקארדו נאלצו לפנות בחדות על מנת להימנע מלפגוע בו. מכונית בטיחות הוזנקה למסלול והצופה נעצר על ידי המשטרה המקומית ונלקח לחקירה[8].
בשנת 2012 נחתם חוזה חדש לקיום המרוץ 5 שנים נוספות עד לשנת 2017[9]. ב-2017 נחתם חוזה הארכה נוסף ל-5 שנים נוספות עד לשנת 2021[10].
מגפת הקורונה הובילה לביטול המרוץ בעונות 2020 ו-2021[11].
תיאור המסלול
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסלול המירוץ מתבצע במעגל מפותל באורך מסלול כולל של מעל 305 קילומטרים (190 מייל) הכולל 62 חזרות על מסלול באורך 4.94 ק"מ[12], אשר בשילוב עם תכונות הקרבה שלו לקירות מוביל לצורך תכוף בשימוש במכוניות בטיחות, ומרחיב עוד יותר את זמן המירוץ עד להתקרבות למגבלת זמן של שעתיים.[13]
המירוץ בוחן עמידה במגבלות הן לנהגים והן למכוניות. יש לו כמה פניות של 90 מעלות, עם רמה גבוהה של שונות, הכוללת קטעים טכניים ושינויי כיוון מהירים. העקיפה נעשית בעיקר בסוף הגזרה הראשונה, שם המהירויות הגבוהות ביותר. אזורי מרווח בריחה קיימים בקצה המקטעים הישרים הארוכים, אך הם קצרים בסטנדרטים של פורמולה 1. במרבית מקטעי המסלול, מכוניות רצות קרוב מאוד לחומות. באופן כללי, הניצחון תלוי בניסיון ובכישוריו של הנהג.[14]
מנצחי המרוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | נהג | יצרן | אליפות | מסלול | |
|---|---|---|---|---|---|
| 2024 |  לנדו נוריס
|
מקלארן | פורמולה 1 | מרינה ביי | |
| 2023 |  קרלוס סאינס
|
פרארי | |||
| 2022 |  סרחיו פרס
|
רד בול | |||
| 2021 – 2020 |
לא התקיים | ||||
| 2019 |  סבסטיאן פטל
|
פרארי | פורמולה 1 | מרינה ביי | |
| 2018 | לואיס המילטון
|
מרצדס | |||
| 2017 | לואיס המילטון
|
מרצדס | |||
| 2016 | ניקו רוזברג
|
מרצדס | |||
| 2015 | סבסטיאן פטל
|
פרארי | |||
| 2014 | לואיס המילטון
|
מרצדס | |||
| 2013 | סבסטיאן פטל
|
רד בול-רנו | |||
| 2012 | סבסטיאן פטל
|
רד בול-רנו | |||
| 2011 | סבסטיאן פטל
|
רד בול-רנו | |||
| 2010 | פרננדו אלונסו
|
פרארי | |||
| 2009 | לואיס המילטון
|
מקלארן-מרצדס | |||
| 2008 | פרננדו אלונסו
|
רנו | |||
| 2007 – 1974 |
לא התקיים | ||||
| 1973 |  ורן שופן
|
מרס-הארט | פורמולה ליברה | תומסון רוד | |
| 1972 | Max Stewart
|
מילדרן-ווגוט | |||
| 1971 |  גרהאם לורנס
|
ברבהאם-פורד | |||
| 1970 | גרהאם לורנס
|
פרארי | |||
| 1969 | גרהאם לורנס
|
מקלארן-פורד | |||
| 1968 | גארי קופר
|
אלפין–פורד | |||
| 1967 |  רודני סיו
|
מרלין–פורד | |||
| 1966 | לי האן שנג
|
לוטוס-פורד | |||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גרנד פרי סינגפור
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Singapore confirms 2008 night race, Formula 1.com, 11 May 2007
- ^ 'If you survive Singapore, you’re fit for anything else in F1' – Drivers brace for toughest race on calendar | Formula 1®, Formula 1® - The Official F1® Website (באנגלית)
- ^ לוק סמית, מדוע סינגפור היא האתגר הגדול ביותר לנהגי פורמולה 1 (באנגלית), באתר Motor Sport, 1 באוקטובר 2022
- ^ Sports In Independent Singapore
- ^ SingTel to sponsor first Singapore Grand Prix, Formula1.com, 16 November 2007
- ^ Let there be light - illuminating the Singapore Grand Prix, Formula1.com, 8 February 2008
- ^ Singapore to revise track for 2009 race, Autosport, 7 January 2009
- ^ Singapore GP track invader arrested by police, Autosport, 20 September 2015
- ^ Singapore extends Formula 1 GP deal until 2017, a Autosport, 22 September 2012
- ^ Singapore GP extends F1 deal, Eurosport, 15 September 2017
- ^ Singapore Grand Prix called off for 2021 calendar, Formula1.com, 4 June 2021
- ^ Singapore Grand Prix 2024 - F1 Race, www.formula1.com (באנגלית)
- ^ FORMULA 1 (2015-09-20), What To Watch For In Singapore, נבדק ב-2024-10-06
- ^ FIGHT NIGHT: How brutal Singapore GP pushes drivers to the limit | Formula 1®, Formula 1® - The Official F1® Website (באנגלית)